<h1>הבתים — שערי חלב ודם וגיד שער חמישי</h1>
<h2>דף ח:</h2>
הטבח צריך שיהיו לו שלשה סכינין, אחד ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד שמחתך בה חלבים, ומפני מה הצריכו סכין מיוחד לשחיטה, לפעמים ישחוט בלא בדיקת סכין, לפיכך צריך שיהיה מתוקן ומזומן לכך ולא יעשה בו דבר אחר, ועוד שבאותו סכין ששוחט בה אסור לחתוך בה אפילו צונן, והצריכו סכין לבשר ולחלבים שאם לא היה לו אלא אחד גזירה שמא יחתוך חלבים ואחר כך יחתוך בה בשר. כתב אחד מן הגדולים צריך לעשות סימן לכל אחד ואחד כדי שלא יתחלף לו ויחתוך בשר ואחר כך חלבים, כתב רבינו יעקב חתך בו חלבים ואחר כך חתך בו בשר צריך קליפה שמפני דוחק הסכין בולע, ויש מי שכתב שאין צריך אלא הדחה הואיל וצונן בצונן הוא וכן נראה, יש מי שכתב מנקר בבשר צריך שיהיו לו שני סכינין אחד שמנקר בו חלב ואחד שמחתך בו בשר, כתב הר' שלמה ועכשיו נהגו מנקרי הבשר לנקר בסכין אחת ויראה לי שסמכו לנהוג כן מפני שלא אמרו אלא לחתוך חלבים אבל מנקרי גיד ושמנו וקנוקנות שבו אין בגיד חלב ושומן שמן כל כך שידבק ממנו בסכין. וצריך אדם להיות מלמד בתוך ביתו שיהיו משפשפין בשיפה אח"כ יפה לצאת ידי ספקות הללו וכן להיות מנקר הבשר מקנח תמיד בסמרטוט וכן נהגו רוב המנקרים, ע"כ.
כתב הר' שלמה יש אסור שנגע בהיתר וצריך לשפשף היטב, כיצד סכין שחתך בה חלבים שהחלב נדבק יפה על גבי הבשר ואינו עובר עד שישוף הרבה, ולפיכך אסור לחתוך בה בשר לכתחלה שמא ישכח מלשפשף כל צרכו. וכן אסור להדיח בשר במים שמדיח בהם חלבים מפני שהחלבים נדבקים ביותר על הבשר וצריך לשפשף הבשר היטב שמא ישכח ולא ישפשף, וזה מדרך הזהירות המביאה לידי נקיות.
אסור לטבח לפרוש חלב הכסלים על הבשר כדי לנאותו שהקרום שבחלב דק ויתמעך ביד הטבח ויזוב החלב ויבלע בבשר, לר"ם. יש מי שכתב שאינו אסור אלא בחלב חם אבל צונן מותר שנ' וישימו את החלבים על החזות, ויש מי שאמר אפילו בצונן אסור כי כשהחלב על הבשר מתחמם ונתך וזב ונבלע בבשר, ואין ראיה מן הכתוב שהם היו זריזים ולא שמו אותו אלא לצריך לפי שעה. כתב הר' שלמה נתן חלב הכסלים על הבשר בעוד שהחלב שעליהם חם יש מי שאוסר, ולדברי האוסרים יראה לי (שכך) שדי בקליפה שאין חום חלב הכסלים גדול מחום בית השחיטה, ועוד שהבשר צונן והוא כחם לתוך צונן, והלכה כדברי האומר חם לתוך צונן התחתון גובר ומעכב את העליון ואינו בולע תחתון אלא כדי קליפה, ע"כ. יש מי שאומר שאין צריך אלא הדחה, וזה נראה, ומדברי הר"ם נראה שאין צריך כלום, וזה לשונו כל הדברים האלה אסור לעשותם ואם נעשו לא נאסר הבשר ואין מכין את העושה, וכן אין מולחין את הבשר קודם שיסיר ממנו קרומות והחוטין האסורים, ואם מלח מסירם אחר שנמלח ואפילו היה בהם גיד הנשה מסירו אחר שנמלח, ע"כ.
הטבח צריך שיהיו לו שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים, ומפני מה אינו מדיח באחד בשר ואחר כך ידיח בו חלבים גזירה שמא ידיח חלבים ואחר כך בשר, לפיכך צריך לעשות סימן בכל אחד מהם כדי שלא יטעה.
<h2>דף לז.</h2>
האוכל מחלב נבילה וטריפה חייב משום אוכל חלב ומשום אוכל נבלה וטרפה, מתוך שנוסף האיסור בבשרה שהיה מותר נוסף על החלב ולפיכך לוקה שתים, לר"ם.
<h2>דף מט:</h2>
ויש שם חלב על הקיבה עקום כמו הקשת והוא האסור, וחוט משוך כמו יתר והוא מותר, לר"ם. ר"ש והר"ז כתבו ששניהם אסורין, והראב"ד כתב אותו שהוא על היתר אינו אסור אלא לבני בבל שנהגו בו איסור ואין אנו נגררין אחריהם, כמו שכתב הר"ם פסק הרי"ף, והואיל ומצאנו שהרי"ף והר"ם והראב"ד הולכין בשטה אחת להם שומעין שהן הרוב.
חלב הלב וחלב המעיים והם הדקין והמלופפין כלן מותרים, והרי הם כשומן שהוא מותר, חוץ מראש המעיים הסמוך לקיבה שהוא תחלת בני מעיין שצריך לגרוד החלב שעליו, וזהו חלב שעל הדקים שאסור, ויש מן הגאונים שאמר שראש המעיין הזה צריך לגרדו, הוא המעי שיצא בו (הראי) [הרעי] שהוא סוף המעיים, לר"ם. יראה לי שצריך לגרוד כמו שכתב הר"ם והגאונים.
<h2>דף עד.</h2>
השוחט בהמה ומצא בה שליל כל חלבו מותר ואפילו מצאו חי מפני שהוא כאבר ממנה, ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי אעפ"י שלא הפריס על גבי קרקע ואינו צריך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו כרת, ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומות האסורות כשאר הבהמות, לר"ם. הריא"ף פסק שחלב בן תשעה חי מותר וכן פסק הר' שלמה, ואם הפריס על גבי קרקע חלבו אסור מפני מראית העין. ופסק הר"ם עיקר, וכן פסק רבינו אפרים, לפיכך אם מצא בה בן תשעה מת אסור מספק שמא עכשיו הוא שמת וחדשים גורמין אסור החלב.
<h2>דף עה.</h2>
האוכל כזית חלב במזיד חייב כרת, בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה, ובפירוש [אמרה] (ב)תורה שאינו חייב אלא על שלשה מיני בהמה טהורה בלבד, שנ' כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, בין שאכל מחלב שחוטה בין שאכל מחלב נבילה וטריפה שלהם, אבל שאר בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חלבה כבשרה, וכן נפל של שלשה מיני טהורה חלבו כבשרו, והאוכל מחלבו כזית לוקה משום אוכל נבילה, לר"ם.
הושיט את ידו למעי הבהמה וחתך מחלב העובר שכלו לו חדשיו והוציאו הרי זה חייב עליו כאלו חתכו מחלב האם עצמה שהחדשים הם הגורמים לאסור החלב, לר"ם. כתב הרב בעל השלמה אם הושיט ידו למעי הבהמה ותלש חלב של בן תשעה חי חלבו כחלב הבהמה וחייבין עליו, אבל אם שחט הבהמה ומצא בה בן תשעה חלבו כחלב חיה, ופסק הר"ם עיקר.
<h2>דף פ.</h2>
כוי חלבו אסור בין לדעת האומר שהוא חציו חיה וחציו בהמה, בין לדעת האומר שהוא בריה בפני עצמה.
<h2>דף פט:</h2>
הכל נאמנין על נקור החלב ואין צריך לומר בחוטין ובקרומות אפילו הנשים.
<h2>דף צב:</h2>
חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליו כרת. חלב אמרה תורה ולא חוטין. חוטין שבכוליא אסורין (וחייבין) [ואין חייבין] עליהם, ביאר הר"ש חוטין שבחלב כגון חוטי הכסלים וגם בחלב שעל הקרב יש חוטין דקים.
<h2>דף צג.</h2>
חלב שהבשר חופה אותו מותר, שעל הכסלים אסר הכתוב ולא שבתוך הכסלים, וכן חלב שעל הכליות נאסר לא שבתוך הכליות, ואעפי"כ נוטל אדם לובן שבתוך הכוליא ואחר כך אוכל אותה ואינו צריך לחטט אחריו, לר"ם. יש מן הגדולים שפסק אפילו בתוך הכוליא אסור, ופסק הר"ם עיקר, אלא שנהגו העולם למרוט אותו מעקרו.
חלב הנמצא בירך הבהמה הדבוק לחוליות השדרה באותן צלעות הדקות יש מקומות שנהגו לנקר ולאסור אותו חלב אחר שהוא מתפרק בידים ואומרין שהוא חלב שתחת המתנים, ויש מי שאמר שאין בזה אסור שחלב זה לעולם אינו נראה במעיין בחיי הבהמה, ועוד שבשור אינו מתפרק בידים ולא אסרו אלא חלב השוה בשור וכשב ועז, וזה נראה עיקר ולא מן הטעם שאמרו כי שוה הוא בשור וכשב ועז, אחר שכל המגולה ממנו אסור, אבל ניכר הוא לעין שדבר זה אינו נראה במעיים בחיים שלא תוכל הבהמה להתפרק עד שיראה זה במעיין, והמקומות שנהגו בו אסור אין מורין בו היתר אחר שכבר נהגו בו איסור. ובפסקי קצת מגדולי האחרונים מצאתי שרוב גדולי הדור שעבר הנהיגו בזה היתר.
יש כמו שתי פתילות של חלב בעקרי המתנים סמוך לראש הירך כשהבהמה חיה, וחלב זה נראה במעיין, וכשתמות ידבק בבשר ויתכסה חלב זה ואינו נראה עד שיתפרק הבשר מן הבשר, ואעפי"כ הרי זה אסור שאין זה חלב שהבשר חופה אותו, וכל מקום שתמצא בו חלב תחת הבשר והבשר מקיף אותו מכל סביבותיו ולא יראה עד שיקרע הבשר הרי זה מותר. לשון ההלכה תרבא דתותי מתנא, וביאר ר"ש חלב שהבשר חופה אותו הוא חלב שעל הכסלים שתחת הכליות נראה בגובה הכסלים ואחר כך נבלע תחת בשר אדום דק ומתפשט תחת אותו בשר בתוך הכסלים, ומי שהבשר חופהו מותר, תרבא דתותי מתני זהו עליונו וגבהו של אותו חלב קודם שיכסנו הבשר, ואותו גובה עצמו מכוסה במתנים שקורין לומביל"ש שרחבו מרחיב למטה מצלעות קטנות ומכסהו, וכשהטבח מפרישו נראה אותו חלב, וכשהבהמה הולכת איבריה נעים והמתנים פעמים שהם נמשכים כלפי מעלה והכסלים נמשכים כלפי מטה ואין החלב נראה בהם, ע"כ. והר' משה בר' יעקב כתב שבפירושים ישנים מר"ש נמצא כשכלה למטה אותו בשר החופה יוצא ממנו קרום לבן ועב מלבד קרום דק מאד ההולך בכל הכסלים שאסור משום חלב, ותחת אותו קרום עב יש לובן חלב ויש שנוהגין אסור באותו חלב לפי שאין חושבין אותו קרום חפוי בשר, אבל בארץ אשכנז נוהגין בו היתר, ע"כ.
שלשה חלבים הם שחייבין עליהם כרת חלב שעל הקרב ושעל שתי הכליות ושעל הכסלים, אבל האליה מותרת באכילה, לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד, שכל זה לענין קרבן כמו שאתה אומר חלב הארץ וחלב כליות חטה שהוא טובם, ולפי שמרימין אלו מן הקרבן לשרפם לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם, ולפיכך נאמר בתרומת מעשר בהרימכם את חלבו ממנו, לר"ם.
חלב שעל המסס ובית הכוסות זהו בסוף הקרב, ולא זהו עקר חלב המכסה את הקרב, וחלב המכסה את הקרב הוא שקורין טילא. חלב שבעיקרי הירכות מבפנים חייבין עליו כרת והוא החלב שעל הכסלים, לר"ם. לשון ההלכה תרבא דקליבוסתא, וביאר ר"ש עצם קטן שמונח על עצם שקורין אנק"א ומחובר לקולית האליה למעלה ועליו יש חלב תחת ראש המותן שקורין לומבי"ל, והרב ר' משה בר' יעקב כתב בשם הר' אליעזר סמוך לזנב יש שומן האליה ועליה יש חלב הקליבוסת ואותו חלב ושומן דבוקים זה בזה ואין ביניהם אלא גיד אחד לבן כעין הקרום ומראהו כמראה שומן, מה שעל הגיד [ש]הוא כעין קרום לבן אסור בכרת, ומה שתחתיו מותר מטעם חלב שהבשר חופה אותו, וצריך לגרור אותו גיד יפה יפה, ולפי שהוא לבן טועין בו הרבה בני אדם ואין יודעין להפריש בין חלב ושומן, ע"כ. כמו שכתב הר"ם ביאר הרי"ף.
חלב הלב וחלב המעיים והם הדקין והמלופפין כלן מותרים, והרי הם כשומן שהוא מותר, חוץ מראש המעיים הסמוך לקיבה שהוא תחלת בני מעיין שצריך לגרוד החלב שעליו, וזהו חלב שעל הדקים שאסור, ויש מן הגאונים שאמר שראש המעיין הזה צריך לגרדו, הוא המעי שיצא בו (הראי) [הרעי] שהוא סוף המעיים, לר"ם. יראה לי שצריך לגרוד כמו שכתב הר"ם והגאונים.
חמשה חוטין יש בכסלים, שלשה מן הימין ושנים מן השמאל, שלשה של ימין מתפצל כל אחד ואחד לשנים, ושנים של שמאל מתפצל כל אחד ואחד לשלשה, נמצאו בין הכל שנים עשר חוטין, וכלן אסורין משום חלב, אם שולף אותם כשהן חמין הרי הם נשלפים לגמרי ואין צריך לחטט אחריהם, ואם לאו אין נשלפין וצריך לחטט אחריהם עד שימצא מנינם. יש מי שכתב שאין צריך לחזר אחרי המנין מפני שהבשר חופה אותו מפני זה אינם מדקדקים במנין, ולא נתברר לי שאין זה חלב שהבשר חופה אותו, ומה שאין נזהרים במנינם מפני שהמנקרים מחטטין וחותכין בכל מקום שימצאו בו לובן או חלב.
חוטי הטחול וחוטי הכליות אסורין משום חלב, וכן קרום שעל הטחול וקרום שעל הכסלים וקרום שעל הכליות אסורין משום חלב, וקרום שעל גב הטחול חייבין עליו כרת, ושאר הקרום אסור ואין חייבין עליו כרת, לר"ם. יש מי שכתב קרום שעל הכסלים הוא הקרום שעל החלב שבעקרי המתנים ואסורו מדברי סופרים, ויש מי שאומר שאיסורו [מן] התורה. כתב הרב בעל התרומות לפיכך צריך להסיר קרום הבהמה שלפנים הסמוך לדפנות ולחזה וזהו קרום שעל הכסלים, וכן היותרת צריך לקלוף מבחוץ מפני שהחלב המכסה את הקרב שוכב שם, אבל היותרת בפנים מצד הריאה אין צריך להסיר הקרום שאין באותו צד חלב, ואם הוציא היותרת מן הבהמה ואינו יודע מה היה בפנים ומה היה בחוץ צריך להסיר הקרום שעליו משני צדדין, ע"כ. יש מי שכתב שאינו אסור אלא מדברי סופרים, ובשם הראב"ד מצאתי כתוב אסור מן התורה אבל אין בו לא כרת ולא מלקות. כתב הרב בעל העיטור צריך לנקר הטחול מן הקרום ומן החוטין שבתוכו, למה שאמר בחוטין שבתוכו לא מצאתי עיקר ולא כן נהגו העולם.
שני קרומות יש לכוליא העליון חייב עליו כרת כחלב שעל הכוליא, והתחתון הרי הוא כשאר קרומות וחוטין שבהן אסורין ואין חייבין עליהם כרת, לר"ם. כל חוט או קרום שאסור משום חלב צריך ליטלו בין לצלי בין לקדירה. כתב הר"ם יראה לי שכל אלו החוטין והקרומות אסורין מדברי סופרים, ואם תאמר שהן אסורין מן התורה בכלל כל חלב אין לוקין עליהם אלא מכת מרדות, ויהיו כחצי שעור שאסור מן התורה ואין לוקין עליו.
<h2>דף צג:</h2>
טבח שדרכו לנקר את הבשר ונמצא אחריו חוט או קרום מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין, אבל אם נמצא אחריו חלב אם היה כשעורה מעבירין אותו, ואם נמצא אחריו כזית חלב אפילו היה במקומות הרבה מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו מפני שכל טבח נאמן על החלב, לר"ם. יש מי שכתב כשעורה אפילו בכמה מקומות מעבירין אותו, והראשון עיקר. יש מי שאמר מה שאמרו מעבירין אותו הוא שמעבירין אותו מלנקר חלב אבל אין מעבירין אותו מלהיות טבח, ויש מי שאמר מעבירין אותו מן הכל וכן אם הוא חשוד לכל דבר שיש בו איסור תורה. ויראה לי שהחשוד על החלב ודאי חשוד על הנבילות ועל הטריפות וכל אסור שהוא קל מחלב, אבל יראה לי שהמנקר שנמצא אחריו חלב אין אומרין שהוא חשוד על החלב אלא שאינו בקי בנקור לפיכך מעבירין אותו מנקור אבל אין מעבירין אותו מלהיות טבח, ואם הוא חשוד על החלב מעבירין אותו מן הכל. כתב הראב"ד ראינו אחד שנקר בשר ואין אנו יודעין אם הוא בקי אם לאו הרי הוא בחזקת מומחה וסומכין עליו, ומה שחיטה שבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אומרים רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, כל שכן בנקור.
<h2>דף צז:</h2>
יש מי שכתב מי שמלח חתיכת בשר שיש בה חלב או מלח חלב עם הבשר אם נמרחין, או מלח חלב [על] הבשר, אם עמד במלחו כשעור הצריך לקדירה הרי הוא כרותח ואוסר הבשר אם אין בו כשיעור שיבטל האיסור, ויש מי שאמר אינו אוסר אלא אם כן עמד במלחו בדרך שלא יאכל מחמת מלחו שהוא כרותח של צלי, ומפני שהשומן מפעפע אוסר הכל ולא התירוהו בנטילת המקום שנגע בו.
<h2>דף קג.</h2>
האוכל מחלב נבילה וטריפה חייב משום אוכל חלב ומשום אוכל נבלה וטרפה, מתוך שנוסף האיסור בבשרה שהיה מותר נוסף על החלב ולפיכך לוקה שתים, לר"ם.
<h2>דף קיב.</h2>
יש מי שכתב מי שמלח חתיכת בשר שיש בה חלב או מלח חלב עם הבשר אם נמרחין, או מלח חלב [על] הבשר, אם עמד במלחו כשעור הצריך לקדירה הרי הוא כרותח ואוסר הבשר אם אין בו כשיעור שיבטל האיסור, ויש מי שאמר אינו אוסר אלא אם כן עמד במלחו בדרך שלא יאכל מחמת מלחו שהוא כרותח של צלי, ומפני שהשומן מפעפע אוסר הכל ולא התירוהו בנטילת המקום שנגע בו.
<h2>דף קיז.</h2>
חלב הנמצא בירך הבהמה הדבוק לחוליות השדרה באותן צלעות הדקות יש מקומות שנהגו לנקר ולאסור אותו חלב אחר שהוא מתפרק בידים ואומרין שהוא חלב שתחת המתנים, ויש מי שאמר שאין בזה אסור שחלב זה לעולם אינו נראה במעיין בחיי הבהמה, ועוד שבשור אינו מתפרק בידים ולא אסרו אלא חלב השוה בשור וכשב ועז, וזה נראה עיקר ולא מן הטעם שאמרו כי שוה הוא בשור וכשב ועז, אחר שכל המגולה ממנו אסור, אבל ניכר הוא לעין שדבר זה אינו נראה במעיים בחיים שלא תוכל הבהמה להתפרק עד שיראה זה במעיין, והמקומות שנהגו בו אסור אין מורין בו היתר אחר שכבר נהגו בו איסור. ובפסקי קצת מגדולי האחרונים מצאתי שרוב גדולי הדור שעבר הנהיגו בזה היתר.
שלשה חלבים הם שחייבין עליהם כרת חלב שעל הקרב ושעל שתי הכליות ושעל הכסלים, אבל האליה מותרת באכילה, לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד, שכל זה לענין קרבן כמו שאתה אומר חלב הארץ וחלב כליות חטה שהוא טובם, ולפי שמרימין אלו מן הקרבן לשרפם לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם, ולפיכך נאמר בתרומת מעשר בהרימכם את חלבו ממנו, לר"ם.
